שיראל בת שש

 טוֹב-טוֹב!

יִקְנוּ לְשִׁירְאֵל תִּיק יָפֶה וְגָדוֹל, 

וּלְתוֹכוֹ הִיא תַּכְנִיס אֶת הַכֹּל:

סֵפֶר חֶשְבּוֹן וְסֵפֶר קְרִיאָה,

מַחְבֶּרֶת שׁוּרוֹת וְחוֹבֶרֶת צְבִיעָה.

וּבְתוֹךְ הַקַּלְמָר הִיא תָּשִׂים מְחַדֵּד, סַרְגֵּל, עֶפְרוֹנוֹת,

מִסְפָּרַיִם וּמְחָקִים בְּכָל מִינֵי צוּרוֹת.

הִיא תִּכָּנֵס לַכִּתָּה בְּרִיצָה,

וְתִהְיֶה בְּוַדַּאי תַּלְמִידָה חָרוּצָה.

וּבְכָל עֶרֶב לִפְנֵי שֶׁשִּׁירְאֵל הוֹלֶכֶת לִישֹׁן,

הִיא תִּבְדֹּק שֶׁבַּתִּיק לֹא חָסֵר עִפָּרוֹן,

שֶׁהוּא מְחֻדָּד,

שֶׁהוּא לֹא לְבַד –

שֶׁיֵּשׁ לוֹ כַּמָּה חֲבֵרִים בַּד בְּבַד:

שֶׁהַמַּחַק הַיּוֹם לֹא הָלַךְ לְאִבּוּד,

הַמַּגֶּבֶת אֵינָה נִרְאֵית כְּמוֹ סְמַרְטוּט,

הַסַּרְגֵל וְהַדֶּבֶק בְּתוֹךְ הַקַּלְמָר -

בְּקִצּוּר, תִּבְדֹּק שֶׁהַתִּיק מְסֻדָּר.

וְכַעֲבֹר זְמַן מָה,

כְּשֶׁשִּׁירְאֵל תִּלְמַד מֵהָאוֹתִיּוֹת לְהַרְכִּיב מִלִּים,

אָז יִקְנוּ לָהּ סַנְדָּלִים....

אוֹי, שׁוּב הִתְבַּלְבַּלְתִּי. אֵיזֶה בִּדּוּר!

הִתְכַּוַּנְתִּי לוֹמַר שֶׁיִּקְנוּ לָהּ סִדּוּר.

וְאָז תִּתְפַּלֵּל שִׁירְאֵל מִתּוֹךְ הַסִּדּוּר מִלָּה בְּמִלָּה,

כִּי הַיּוֹם לְשִׁירְאֵל יוֹם הֻלֶּדֶת,

כִּי שִׁירְאֵל כְּבָר יַלְדָה גְּדוֹלָה.