הלב (דמיטרי קדרין)

קוֹזָאק לְעַלְמָה שָׂח בְּלַיִל אַפְלוּלִי:

"מָתַי אַתְּ, אוֹקְסָנָה, תִּהְיִי כְּבָר שֶׁלִּי?

בְּחֶרֶב אַשִּׂיג לַיָּפָה בַּנָּשִׁים

פְּנִינִים בּוֹהֲקוֹת, מַטְבְּעוֹת מַרְעִישִׁים."

דִּבְּרָה הָעַלְמָה תּוֹךְ קְלִיעַת הַצַּמּוֹת:  

"הִגִּידָה לִי זוֹ שֶרוֹאָה עֲתִידוֹת –

אֹהַב רַק אוֹתוֹ (לֹֹא גִּלְּתָה לִי אֶת שְׁמוֹ)

אֲשֶׁר יַעֲנִיק לִי לִבָּהּ שֶׁל אִמּוֹ.

לֹא כֶּסֶף הָבֵא לִי, לֹא צְחוֹר הַפְּנִינָה

כִּי אִם אֶת הַלֵּב שֶׁל אִמְּךָ הַזְּקֵנָה.

אַשְׁרֶה אֶת אֶפְרוֹ בְּצִיץ כְּשׁוּת צְהַבְהַב,

אֶשְׁתֶּה הַמִּשְׁרָה וְאוֹתְךָ אֶאֱהַב."

אֲזַי נֶאֱלַם הַקּוֹזָאק, נֶעֱגַם,

בָּשָׂר לֹא טָעַם וּמִבּוֹרְשְׁט לֹא לָגַם.

חָזָהּ שֶׁל אִמּוֹ הוּא בְּלַהַב נִשְׁקוֹ

בִּתֵּר וְיָצָא עִם הַשַּׁי לְדַרְכּוֹ.

לִבָּהּ שֶׁל הָאֵם עַל כָּרִית רְקוּמָה

נָשָׂא הוּא בְּיָד שְׂעִירָה לָעַלְמָה.

לְפֶתַע נֶחֱלַשׁ צַעֲדוֹ הֶחָזָק,

בְּפֶתַח הַבַּיִת מָעַד הַקּוֹזָאק,

בִּנְפֹל עַל מִפְתָּן, עַל הַסַּף הָאַבְנִי,

שָׁאַל לֵב הָאֵם: "הֲכוֹאֵב לְךָ, בְּנִי?"