חזרה למוסקבה (יורי שטרן)

יורי שטרן

כָּאן נוֹלַדְתִּי, בָּעִיר הָעֲנָקִית.

כָּאן סָפַגְתִּי אֶת נִיחוֹחַ הַשְּׂדֵרוֹת,

כָּל סִמְטָא שֶׁלָּהּ לָמַדְתִּי רַגְלִית,

מְזַהֶה אֶת בִּנְיָנֶיהָ בְּלִי לִרְאוֹת.

מַנְגִּינַת אָבִיב וְרֵיחַ הַשְּׁלָגִים,

מִסְתּוֹרִין חַצְרוֹת מוֹסְקְבָה הַמְּשַׁכֵּר,

קַיִץ, יַעַר וְעַרְסָל בְּצֵל עֵצִים,

וַאֲוִיר לֵיְלִי מַחֲנִיק  - אֲנִי זוֹכֵר.

כָּאן גָּדַלְתִּי, אַךְ נִהְיָה לִי זָר בֵּיתִי.

אֵי-כָּאן, פַּעַם, נִקְרְעוּ חוּטֵי הַזְּמַן,

וּרְסִיסוֹ שֶׁל הֶעָבָר בְּנִשְׁמָתִי

לֹא דּוֹקֵר, אֲבָל נָעוּץ בִּפְנִים אֵיתָן.

כְּלוּם, עַל אַף חֻקֵּי הַטֶּבַע הַקְּבוּעִים,

עֲבָרִי לֹא יַשִּׂיגֵנִי מֵהַרְחֵק?

לֹא יִבְכֶּה לִבִּי מִתּוֹךְ גַּעְגּוּעִים?

שִׁרְיוֹנָהּ שֶׁל אֲדִישׁוּת לא יִתְרַסֵּק?

...אֲנִי בָּא אֶל הַסִּמְטָה שֶׁל יַלְדוּתִי,

מִתְקָרֵב בַּלָּאט אֶל בֵּית הֻלַּדְתִי.

מִי מַמְתִּין לִי שָׁם בִּפְנִים? – הוֹלֵם הַלֵּב,

וּמִבְּלִי לִדְפֹּק בַּדֶּלֶת, אֶסְתּוֹבֵב.