צֵא לְמַד מֵהֶם – מִן הַלִּבְנִים בְּיַעַר.הַחֹרֶף הָאַכְזָר בָּהֶם הִכָּה -בְּבֶכִי שָׁוְא קָפְאוּ דִּמְעוֹת הַצַּעַרוּקְלִפָּתָם כֻּוּצָה וְנִסְדְּקָה. שְׂרִידֵי עָלִים מִבְּלִי לָחוּס תּוֹלֶשֶׁתיַד סַעַר קְצַר אַפַּיִם וְנִזְעָם,צִנַּת אֵימִים אֶל תּוֹךְ הַלֵּב פּוֹלֶשֶׁת,וְהֵם עוֹמְדִים בְּלִי אֹמֶר. שְׁתֹק כְּמוֹתָם! אַךְ תַּאֲמִין – גְּאוֹן אָבִיב יוֹפִיעַמֵפִיחַ חֹם, חַיִּים וְאַהֲבָה.לִימֵי אוֹרָה, שִׂמְחַת גִלּוּי מַפְתִּיעַתַּבְרִיא אָז נַפְשְׁךָ הַדְּאֵבָה.
31.12.1883 | А. Фет Учись у них — у дуба, у берёзы
Кругом зима. Жестокая пора
Напрасные на них застыли слёзы
И треснула, сжимаяся, кора
Всё злей метель и с каждою минутой
Сердито рвёт последние листы
И за сердце хватает холод лютый
Они стоят, молчат; молчи и ты
Но верь весне. Её промчится гений
Опять теплом и жизнию дыша
Для ясных дней, для новых откровений
Переболит скорбящая душа 31.12.1883 |