תְּהוֹם כַּלְּבוּשׁ כִּסִּיתוֹ (תהילים ק"ד ו('
פיודור טיוטצ'ביום ולילה
מֵעַל עוֹלַם הָרְפָאִים,מֵעַל תְּהוֹם הַלֹּא יָדוּעַ,מְעִיל אֲרוּג זָהָב שָׂרוּעַבְּצַו עֶלְיוֹן מִן הָאֵלִים. יוֹם – הוּא אוֹתוֹ פַּרְגּוֹד מַרְשִׁים,הִתְעוֹרְרוּת כָּל חַי בַּחֶלֶד,מָזוֹר לַנֶּפֶשׁ הַסּוֹבֶלֶת,יְדִיד אֵלִים וַאֲנָשִׁים. אַךְ יוֹם דּוֹעֵךְ, כָּבֶה הָאוֹרוְיַד הַלַּיְלָה הַפּוֹלֶשֶׁתאֶת אֲרִיגוֹ הָרַךְ תּוֹלֶשֶׁתוּתְעִיפֶנּוּ לְאָחוֹר... וּתְהוֹם מְלֵאָה אֵימָה וָחִילאָז תִּתְגַּלֶּה אֶל מוּל עֵינֵינוּוְאֵין כָּל חַיִץ מַפְרִיד בֵּינֵינוּ –עַל כֵּן הַלַּיְלָה כֹּה מַבְהִיל!1839 | Федор ТютчевДень и ночь На мир таинственный духов
Над этой бездной безымянной
Покров наброшен злототканый
Высокой волею богов День — сей блистательный покровДень, земнородных оживленье
Души болящей исцеленье
Друг человеков и богов Но меркнет день — настала ночь
Пришла — и, с мира рокового
Ткань благодатную покрова
Сорвав, отбрасывает прочь И бездна нам обнажена
С своими страхами и мглами
И нет преград меж ей и нами
Вот отчего нам ночь страшна
1839 |