פיודור טיוטצ'ב אהבתי האחרונה
פְּגִיעָה אַתְּ בַּעֲרֹב יָמִיםאַהֲבָתִי הַמְּאֻחֶרֶת,יָאִיר אוֹרֵךְ - אוֹר דִּמְדּוּמִים,אוֹר רֶדֶת עֶרֶב, שְׁקִיעָה חִוֶּרֶת! חֲצִי רָקִיע נָח בַּצֵּל,רַק אֵי שָׁם, יַמָּהּ, תּוֹעֶה הַנֹּגַהּ, דֹּם, יוֹם שׁוֹקֵעַ, אַל תֵּאָפֵל!עֲצֹר, הַקֶּסֶם, אַל תִּמּוֹג נָא! אַף שֶׁאוֹזְלִים לִי כּוֹחוֹתַי,עֶדְנָה מִלֵּב אֵינָהּ אוֹזֶלֶת...הוֹ, אַחֲרוֹנַת אַהֲבוֹתַי!בָּךְ אוֹר וָעֹנֶג, בָּךְ אֵינתּוֹחֶלֶת.
1852-1854 | Федор ТютчевПоследняя любовь
О, как на склоне наших лет
Нежней мы любим и суеверней
Сияй, сияй, прощальный свет
Любви последней, зари вечерней
Полнеба обхватила тень
Лишь там, на западе, бродит сиянье
Помедли, помедли, вечерний день
Продлись, продлись, очарованье
Пускай скудеет в жилах кровь
Но в сердце не скудеет нежность
О ты, последняя любовь
Ты и блаженство и безнадежность 1852-1854 |