קקטוס

הוּא גָּדֵל לִי בַּגִּנָּה,

בָּעֲצִיץ שֶׁבַּפִּנָּה,

הַפְּרָחִים וְהָעֵצִים

לוֹ קוֹרְאִים "מַרְבֵּה קוֹצִים".

הוּא עָגֹל וְעוֹקְצָנִי,

כְּמוֹ כּוֹעֵס תָּמִיד. אֵינִי

מְעִזָּה לַגַּעַת בּוֹ

כִּי קוֹצִים יֵשׁ בְּקִרְבּוֹ.

אֶמֶשׁ בָּאתִי לַגִּנָּה,

הִתְיַשַּׁבְתִּי בַּפִּנָּה,

הִסְתַּכַּלְתִּי בָּעֲצִיץ

וּמִשָׁם הֵצִיץ לוֹ צִיץ –

פֶּרַח  רַךְ וּצְחוֹר פָּנִים,

עַלְעַלָּיו כְּמוֹ פְּנִינִים.

מֵהֵיכָן הוּא צָץ פִּתְאוֹם?

אֵיךְ הוֹלִיד הַקֶּרַח חוֹם?

הָכֵיצַד? היִתָּכֵן

שֶׁהַקּוֹץ הִצְמִיחַ חֵן?

הוּא גָּדֵל לִי בַּגִּנָּה,

בָּעֲצִיץ שֶׁבַּפִּנָּה,

כָּאן נָתְנוּ לוֹ הָעֵצִים

שֵׁם חִבָּה "מַרְבֵּה קוֹצִים".

גַּם אִם בּוֹ אֵינִי נוֹגַעַת

מֵעַכְשָׁיו אֲנִי יוֹדַעַת:

הַקּוֹצִים – סִימָן שֶׁל זַן

וְהוּא כְּלָל אֵינוֹ רַגְזָן,

בַּעַל לֵב טוֹב הוּא אֲפִלּוּ

וְכוֹעֵס הוּא רַק כְּאּלּוּ.