אֱמוּנָה, יַלְדָּה בַּת שֶׁשׁ,

שִׂחֲקָה בְּגַפְרוּרִים.

לְהַדְלִיק רָצְתָה הִיא אֵשׁ

(כָּךְ עוֹשִים בְּחַג אוּרִים!)

 

הִיא נִסְּתָה וְלֹא הִצְלִיחָה...   

וּפִתְאוֹם נִכְנַס אָבִיהָ.

הוּא כָּעַס וְהוּא צָעַק

וְאָמַר שֶׁזֶּה אָסוּר,

שֶׁמֻּתָּר לְאַבָּא רַק

לְהַדְלִיק לְבַד גַּפְרוּר.

הוּא אָמַר שֶׁהִיא קְטַנָּה

אֶת הַגַּפְרוּרִים לָקַח.

נֶעֶלְבָה אָז אֱמוּנָה,

הִתְיַשְּׁבָה לָהּ בַּפִּנָּה

וְאָמְרָה לְאַבָּא כָּךְ:

 

הַתִּינוֹקֶת שֶׁלִּי תְּשַׂחֵק עִם הָאֵשׁ

וַאֲפִלּוּ... אֲפִלּוּ תִּגַּע בָּהּ,

הִיא תַּדְלִיק אֶת הָאֵשׁ

כְּשֶׁתִּהְיֶה בַּת הַשֵּׁשׁ

וַאֲנִי אֶהְיֶה אִמָּא וְאַבָּא.