זגזוג

חֲבִיבוֹת הֵן עָלַי מֵ-א עַד ת, 

אוֹתִיּוֹת מֻדְפָּסוֹת וּכְתוּבוֹת לִי בְּדַף, 

הֵן הַ-ו  הַצְּנוּמָה וְהַ-ש הַשְּׁמֵנָה,

כָּל אַחַת הִיא שׁוֹנָה, יְחִידָה בְּמִינָהּ.

אַךְ יֵשׁ שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת שׁאִתָּן אֲנִי בְּרֹגֶז,   

הִנֵּה הֵן מִסְתַּתְּרוֹת אַחֲרֵי ר בְּרֹגֶז,

מַכְשִׁילוֹת אֶת הַיָּד וּמַטְעוֹת אֶת ָעַיִן–

זוּג סוֹבֵב-מִסְתּוֹבֵב כְּמוֹ סְבִיבוֹן ,ג-ז.                   

אוֹת אַחַת מִשְׁתַּקֶּפֶת בְּתוֹךְ הַשְּׁנִיָּה

וְאֵינֶנִּי יוֹדַעַת לְאָן הַפְּנִיָּה –

מִי יָמיִנָה פּוֹנָה? מִי פָּנֶיהָ לִשְׂמֹאל?

אוּף! הֲרֵי אֲחוֹתִי כְּבָר אָמְרָה לִי אֶתְמוֹל.     

אַךְ הַיּוֹם כְּשֶׁאִמִּי הִסְתַּכְּלָה בַּמַּחְבֶּרֶת

הִיא גִּלְתָה שָׁם יַלְדָּה שֶׁהַבַּיְתָה חוֹגֶרֶת.

הִיא שְׂמֵחָה לְהַזִיעַ, מְגַמֶּרֶת לָהּ שִׁיר,  

מְבִיאָה לְאִמָּהּ גֵּר פְּרָחִים מִן הָעִיר.

נֶאֶנְחָה אָז אִמִּי: מִסְכֵּנָה הַיַּלְדָּה,

מִצָּרוֹת שֶׁכָּאֵלֶּה הַלְוַאי לֹא נֵדַע!

כְּשֶׁהִמְשִׁיכָה אִמִּי לְדַפְדֵּף בַּמַּחְבֶּרֶת

הִתְפָּלְאָה: מַחְבַּרְתֵּךְ נִפְלָאוֹת מְתָאֶרֶת!

 זָז הַגַּג וְהָפַךְ הַגַּנָּב לְזָנָב

אַחֲרֵי שֶׁנִּתְקַע לוֹ זַרְזִיר בְּשִׁנָּיו.

שָׁם גּוֹחֵל הַנָּחָשׁ בֵּין חוֹלוֹת הַמִּדְבָּר,

הַדְּבוֹרָה מְגַמְגֶּמֶת, גּוֹרֵם הַנָּהָר,