
כִּנִּים הֵן חַיָּה מְאוֹד מְסֻכֶּנֶת,
כָּךְ אִמָּא חוֹשֶׁבֶת וְגַם הַגַּנֶּנֶת,
וְאִם עַל רֹאשִׁי כִּנָּה מְטַיֶּלֶת
(שֵׂעָר מְתֻלְתָּל הוּא אַחְלָה טַיֶּלֶת,
בִּשְׂפַת הַכִּנִּים קוֹרְאִים לָהּ תַּלְתֶּלֶת),
אָז אִמָּא נִבְהֶלֶת,
וְתֵכֶף שׁוֹאֶלֶת:
אַתְּ שׁוּב מְגָרֶדֶת?
נִדְבַּקְתְּ שׁוּב בַּגַּן?
אֲנִי כְּבָר יוֹדַעַת –
יִהְיֶה בָּלָגָן!
תּוֹצִיא אִמָּא שַׁמְפּוֹ נֶגֶד כִּנִּים,
וְאַבָּא יָבִיא מַסְרְקִים מְשֻׁנִּים,
לִפְנֵי הַשֵּׁנָה אֲצַחְצֵחַ שִׁנַּיִם,
יָשִׂימוּ לִי שֶׁמֶן לְיַד הָאָזְנַיִם,
לַשֶּׁמֶן הַזֶּה יֵשׁ רֵיחַ מַסְרִיחַ,
אֶת כָּל הַכִּנִּים הַשֶּׁמֶן מַבְרִיחַ,
חָשַׁבְתִּי לִי פַּעַם: כִּנִּים מִסְכֵּנוֹת,
אַךְ הֵן מִן הַשֶּׁמֶן הוֹלְכוֹת וּשְׁמֵנוֹת...
הַלַּיְלָה, אַחֲרֵי שֶׁלָּבַשְׁתִּי פִּיגָ'מָה,
שָׁאַלְתִּי אֶת אִמָּא: הַגִּידִי לִי לָמָּה
בָּרָא אֱלֹקִים מַסְרְקִים וּשְׁמָנִים,
אֲבָל לֹא בָּרָא אוֹתִי נֶגֶד כִּנּים?