לנחמה ברוך

רַק רָצִינוּ לוֹמַר לָךְ תּוֹדָה עַל הַכֹּל,

גַּם עַל כָּךְ שֶׁהֵרַמְתְּ אֶת הַקּוֹל

וְעָשִׂית אֶת עַצְמֵךְ בַּתְּחִלָּה קְצָת קְשׁוּחָה,

שֶׁבְּסָמֶ"ךְ פָּרַסְנוּ שְׂמִיכָה,

שֶטָּעַמְנוּ מִכָּל סִגְנוֹנוֹת הַלָּשוֹן

מֵחֻמַּשׁ בְּרֵאשִׁית עַד עַגְנוֹן,

גַּם עַל כָּךְ שֶׁאֵינֶנּוּ עוֹבְרוֹת נִתּוּחִים,

שֶלִּמַּדְתְּ לְמַזֵּג מִסְמָכִים,

לְאַתֵּר חֲנֻיּוֹת שֶׁל סִפְרֵי יָד שְׁנִיָּה

וְלִמְצֹא כָּל פָּסוּק בִּשְׁנִיָּה,

לְעוֹלָם לְוַתֵּר עַל מַזְגָּן רִצְפָּתִי

גַּם בְּטֶקְסְט גַּם בְּבַיִת פְּרָטִי

וְלִכְתֹּב בְּלֹא פְּסִיק מִשְׁפָּטִים מְאֻחִים,

שֶׁחִלַּקְתְּ בְּלִי חֶשְׁבּוֹן חִיּוּכִים,

שֶׁלִמַּדְתְּ אוֹתָנוּ כְּלָלֵי עֲרִיכָה

מֵהַתֹּכֶן וְעַד הַכְּרִיכָה,

עַל מִגְוַן דִּיּוּקִים שֶׁלָּמַדְנוּ מִמֵּךְ

בַּשִּׁיטָה הַנְּפוּצָה קַח וְלֵךְ.

וְהָיָה כִּי נַבְחִין בֵּין מַגִּיעַ לְ–בָּא –

עַל כָּל אֵלֶּה

                תּוֹדָה רַבָּה!