זגזוג

יְהוּדִים זוֹלְלִים אֶת סִפְרֵי הַתּוֹרָה...

לֹא יָכְלָה עוֹד אִמִּי: זֶה אָיוֹם וְנוֹרָא!

חַיָּבִים לְהַפְסִיק אֶת בִּלְבּוּל הַמִּזּוּג,

בּוֹא נַחְשֹׁב אֵיך נַבְחִין בֵּין הַשְּׁתַּיִם בַּזּוּג.

הִנֵּה ג צוֹעֶדֶת בְּרֹאשׁ הַמִּלָּה,

אַחֲרֶיהָ כַּמָּה אוֹתִיּוֹת מוֹבִילָה,

וְתָמִיד הִיא מַפְנָה אֲלֵיהֶן אֶת גַּבָּהּ

וּבְמִקְּצָת מְרִימָה הִיא אֶת הַגַּבָּה.

מִתְרַבְרֶבֶת הַ-ג, מַרְבָּה הִיא לִטְעֹן

כִּי בַּקֶּשֶׁת אֲשֶׁר בְּחֶלְקָהּ הַתַּחְתּוֹן

הִיא לְ-א דּוֹמָה, אֶל הָאוֹת הָרָאשׁית –

הָעוֹמֶדֶת בְּראֹש אוֹתִיּוֹת הָעִבְרִית.

לֹא כָּמוֹהָ אוֹת ז – הִיא בְּרֹאשׁ הַמִּלָּה

פְּנֵי הַבָּא אַחֲרֶיהָ תָּמִיד מַקְבִּילָה,

מַחְשִׁיבָה אֶת עַצְמָהּ זְעִירָה כְּמוֹ זָנָב,

הִיא עִצּוּר מִתְחַשֵּׁב, מְנֻּמָּס וְעָנָיו.

כְּשֶׁתַּכִּירִי אֶת שְׁתֵּיהֶן הֵיטֵב מִבִּפְנִים

כְּבָר תֵּדְעִי מָה פְּנֵיהֶן וּלְאָן הֵם פּוֹנִים.

אָז לִכְתֹּב וְלִקְרֹא יִהְיֶה נוֹחַ וָקַל,

לֹא יִהְיֶה מְזֻלְזָל כָּל אֲשֶׁר מְגֻלְגָּל,

לֹא יִגְרֹם גַּעְגּוּעַ לְשׁוּם זַעֲזוּעַ,

הַזָרָוּעַ יִצְמַח וְיִהְיֶה לֹא גָּרוּעַ,

לֹא נִתֵּן עוֹז לְעוֹג שֶׁמָּלַךְ בַּבָּשָׁן –

וְתִשְׂמַחְנָה מִלִּים כִּי נַפְסִיק לְבַיְּשָׁן.