אֵינֶנִּי כּוֹתֶבֶת עָלַיךְ,כּוֹתֶבֶת אֲנִי בִּשְׁבִילֵךְ.לְנֶגֶד עֵיְנַי עֵיְנַיִךְ,לוֹחֵשׁ לְאָזְנִיִ קולֵךְ. כָּל כָּךְ צְעִירָה וְחַיָּה,זְקוּפָה לְיָד שֻׁלְחָנֵךְ,אוֹצַר תְּהִלִּים בְּיָדַיִךְ,תּנ"ך שׁוּב מֻנָּח לְצִדֵּךְ. וְשׁוּב כֹּה יָפָה וְנִרְגֶּשֶׁתרוֹקֶמֶת תְּמוּנָה נִפְלָאָה:פֵרוּשׁ בְּפֵרוּשׁ מְפָרֶשֶׁתוְשִׁיר לְפָסוּק מַשְחִילָה. הַזְּמַן בַּדַּקּוֹת הָאֵלֶּהכְּאִלּוּ אֵינוֹ חוֹלֵף,נֶעֱלָמִים, נִדְמֶה לִי,הַסֵּבֶל וְהַכְּאֵב...
נִכְנַסְתְּ לְחַיַּי לְפֶתַע,נָתַתְּ לִי אֶת חֹם הָרֵעוּת,שִׁירֵי לֵאָה גּוֹלְדְּבֵּרְג הֵבֵאתְ לִי,לִמַּדְתְּ "לִקְנוֹת חֲבֵרוּת". וְצַר לִי שֶׁלֹּא חִבַּקְתִּיאוֹתָךְ פְּעָמִים רַבּוֹת,שֶׁלָּךְ לְהַגִּיד הִסְפַּקְתִּירַק קֹמֶץ מִלִּים טובֹות. עַתָּה לְחַבֵּק לֹא אַצְלִיחַ,אַךְ שֶׁלֶג אוֹתָךְ יַעֲטֹף.אוּלַי אֶת שִׁירִי תִּקְּחִי לָךְאֶל הָעוֹלָם הַטּוֹב. |