הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִיםשֶׁפַּעַם בְּשָנָהלְפָארְק גִּילֹה כֻּלָּם בָּאִיםאוֹכְלִים, שׁוֹתִים וְחוֹגְגִיםהֻלֶּדֶת הַמְּדִינָה. אֵיךְ זֶה הִתְחִיל? אֵין אִישׁ זוֹכֵר,יָדוּעַ לָנוּ רַקשֶׁמִּי שֶׁבָּא, מָצָא, סִדֵּר,לִשְׁמֹר עַל הַמָּקוֹם מִהֵרהָיָה יֵבְסֵי לִיטְבָאק. מֵאָז בְּיוֹם הָעַצְמָאוּתבָּאִים לְכָאן בְּעִקְבִיּוּת: סוֹפֵר יוֹסֵפִי עִם אִשְּׁתּוֹ,וָינְשְטֵין מֵבִיא אֶת חֲמוֹתוֹ,ווֹלְבוֹבְסְקִי עִם הַנְּכָדִים,וּבוֹרְיָה גֶּלֶר בְּלִי מַדִּים, מִמֵּרְחָקִים, לֹא מִקָּרוֹבמִשְׁפַּחֲתַיִם פִינָרוֹב.רַק בֶּלָה מַגִּיעָה לְחוּד,הֲרֵי וָלֵרָה בִּשְׁלִיחוּת. | מִשְׁפַּחַת גּוּרְבִיץ עִם גִּיטָרָה,אִתָּהּ קְבוּצַת הַנֹּעַר שָׁרָה.רַזְגּוֹן עִם יְלָדָיו מַגִּיעַ,וְשַׂח סִפּוּר בְּקוֹל מַרְגִּיעַ. וּשְׁתֵי נָשִׁים יְפֵיפִיּוֹת(כָּל כְּבוּדָהּ בַּת מֶלֶך פְּנִימָה),אֶת יָפְיָן לַנּוֹף תּוֹרְמוֹתאוֹלְיָה יוֹפִי, נוּדְלֶר רִימָה. כְּנֶגֶד לְמֵרוֹץ הַזְּמַןצוֹעֶדֶת זוֹיָה קוֹפֶּלְמָן.וּלְכֻלָּם נוֹתֵן שֵׁרוּתנִצְמָד לַמָּנְגַּל אֲרְיֵה סוּד. עַל הַמָסֹרֶת הַיָּפָהגָּדְלוּ כָּאן יְלָדֵינוּ,בְּעֶזְרָתָם הִתְרַחֲבָהוְנֶעֶשְׂתָה לַעֲנֵפָהמִשְׁפַּחַת יְדִידֵינוּ. כּוֹסִית שֶׁלָּנוּ לֹא מִכֶּסֶף,הִיא סְתָם כּוֹסִית חַד-פְּעָמִית,אֲבָל נִשְׁתֶה מַשְׁקֶה בְּלִי קֶצֶףשֶׁלֹּא נֵדַע לֹא דְּוַי, לֹא עֶצֶבוְנִפָּגֵשׁ בַּפָּארְק תָּמִיד. |