געגוע

בַּתְּחִלָּה הָיָה רַק כְּאֵב

וְאַתָּה... הָיִיתָ קָרוֹב,

לְהוֹשִׁיט יָד וְלַגַּעַת...

אַך הַזְּמַן מְמַהֵר לַחֲלֹף,

וַאֲנִי מִתְגַּעְגַּעַת.

בַּתְּחִלָּה הָיו זִכְרוֹנוֹת,

עֲנֻגִּים, נוֹגְעִים וְנוּגִים,

בָּם שָׁקַעְתִּי כִּמְשֻׁגַּעַת.

אַךְ גַּם הֵמָּה מִתְפּוֹגְגִים,

וַאֲנִי מִתְגַּעְגַּעַת.

שׁוּב טְקָסִים וְשׁוּב אַזְכָּרוֹת,

מְדַבְּרִים, נוֹאֲמִים יָפֶה,

רַק נִימַת צְחוֹק קוֹלְךָ לֹא נִשְׁמַעַת.

מְסַפְּרִים שֶׁהַזְּמַן – מַרְפֵּא,

וַאֲנִי ... מִתְגַּעְגַּעַת

וְתוֹהָה וְכוֹאֶבֶת:

מַדּוּעַ     

מִתְגַּבֵּר הַגַּעְגּוּעַ?