באנייה

כָּאן אֵין סוֹף מִסָּבִיב מִשְׂתָּרֵעַ

זֵר עָבִים מֵעַל מַיִם עָבִים,

כָּאן הָאֹפֶק בְּאוֹר הַיָּרֵחַ

הַיָּחִיד שֶׁשָּׂרַד בַּקַּוִּים.

רוּחַ יָם שׁוּב וָשׁוּב מְסָרֶקֶת

רְבָבוֹת תַּלְתַּלֵּי הַגַּלִּים,

הֵם בִּזְרוֹעַ יָדָהּ הַחוֹבֶקֶת

אֶל חוֹפֵי הַיַּבֶּשֶׁת גּוֹלִים.

כָּאן רַק רֹגַע, לֹא גִּיל וְלֹא עֶצֶב,

לֹבֶן קֶצֶף בִּכְחוֹל כְּרִקְמָה,

רַעַשׁ מְחוֹל הַגַּלִּים, מְחוֹל הַקֶּצֶב,

מַחֲרִישֹ וְשָׁקֵט מִדְּמָמָה.