מתארגנים להכתרה:
אין לימודים ואין שגרה.
חזור נחזור בחזרה
על הריקוד, על השירה.
נעלמים מן הבתים,
תולים סרטים ומסריטים,
כותבים, יוצרים, מציירים...
אך רק מחוץ לשיעורים.
אז מה עושה ילדה אחת,
אשר זמנה מזמן פחת,
ואין מקום לחגיגה
בין שיעורי הנהיגה?
אומרת להורים: "שלום!
אני ודאי אחזור הלום.
יש לי מפגש וראיון,
משם אשלח לכם מסרון,
ובדרכי לניקיון
אהיה זמינה בפלאפון."
ולהורים יש סבלנות,
לך לחכות – ברכה וזכות.